החטאים הגדולים של מנהלי ה-IT

מטבע היותנו אנושיים, כולנו ככל הנראה חטאנו פה ושם בעבודתנו. בין אם נפלנו קורבן לתאוות גאדג'טים מוגזמת, אגרנו מידע באופן מופרז, התחמקנו ממטלות הכרחיות אך מעיקות, חמדנו את תקציב המחלקה השכנה, פרקנו את זעמנו על אחד מהעובדים, או נתנו לאגו להפריע לנו בביצוע העבודה - איש מאיתנו אינו נקי לגמרי. שלא במפתיע, במרבית המקרים הסיבה נעוצה בחולשות הקלאסיות שכולנו מכירים המוזכרות כבר בספר משלי: תאווה, גרגרנות, תאוות-בצע, עצלות, קנאה, זעם וגאווה. להלן שבעת החטאים (המבוססים על המקור התנ"כי) החמורים ביותר שמנהלי IT עלולים לבצע. עוד לא מאוחר לחזור לדרך הישר!

תאווה לטכנולוגיות חדשות

ישנם הרבה סוגים של תאווה בעולם ההיי-טק - תאווה לכוח, למשרה בכירה יותר, ואפילו (רחמנא ליצלן) תאוות בשרים. אבל תאמינו או לא, התאווה הבלתי מרוסנת והמזיקה מכולם עלולה להיות תאוות הגאדג'טים. "מנהלי IT מחפשים בטעות את המעבדים והחומרה החדשים ביותר במטרה 'להיות מעודכנים', כאשר במרבית המקרים הטכנולוגיה הקיימת פועלת בצורה משביעת רצון לגמרי", אומר ג'יימס דה-לוצ'יה, מחבר הספר IT Compliance and Controls. כדוגמה, מביא דה-לוצ'יה את סיפורה של חברה אמריקנית לייצור מוצרי צריכה. הכול פעל כשורה, הייצור זרם, הסכמי השירות קוימו, והלקוחות היו מרוצים. אולם מנהלי ה-IT של החברה פותו על ידי טכנולוגיה חדשה, והחליטו לבצע שדרוג למסד נתונים חדש של אורקל. מהר מאוד הסתבר שהתוכנה בה השתמשה החברה על מנת להתחבר למסד הנתונים לא תומכת בגרסה החדשה של אורקל, וגרסה חדשה יותר לא הייתה בנמצא. גרוע מכך, החומרה החדשה צרכה יותר מדי אנרגיה, ותשתית החשמל של מרכז הנתונים קרסה. תוסיפו לזה את עלויות השדרוג והתחזוקה, תיקון התשתית, חוזי רישוי תוכנה חדשים, עלויות חשמל, והכשרת עובדים. "אם אתם מחליטים ללכת על טכנולוגיה חדשה, וודאו כי היא מעשית והכרחית עבור החברה. תאוות טכנולוגיה לא מוצדקת עלולה לעלות לכם ביוקר", מסכם דה-לוצ'יה.

גרגרנות ידע

חטא נפוץ במיוחד הוא אגירה לא מבוקרת של ידע. לעיתים קרובות מדי, חוסר הנכונות לשתף ידע נתפסת בטעות כדרך הנכונה לביטחון במקום העבודה. "עבדתי עם מנהל IT שלא אהב לחשוף מידע אודות תשתית הרשת", מספר ג'וש סטפנס, מחברת התוכנה SolarWinds. "הוא שלט בליבת הרשת ולא רצה שאף אחד אחר ידע כיצד היא עובדת. הוא אהב להיות האדם אליו צריך לפנות בנושא זה". באחד מסופי השבוע, כאשר המנהל היה מחוץ למדינה, הרשת קרסה. אף אחד לא ידע איך להחזיר אותה לפעולה מכיוון שאף אחד לא הבין כיצד היא בנויה, אומר סטפנס. "היינו צריכים להתחיל מאפס ולבנות את ליבת הרשת מחדש. עבודה שהייתה אמורה לקחת שעה ארכה יום וחצי. האנשים מהסוג הזה חושבים שהם נראים חכמים יותר כי הם יודעים דברים שאף אחד אחר לא יודע, אבל מהניסיון שלי, אתה נראה הכי חכם כאשר אתה חולק מידע ומלמד את האנשים סביבך".

תאוות-בצע

כאשר פרויקט IT נכשל, בדרך כלל הסיבה היא צירוף של יהירות ותאוות-בצע, אומר מייקל קריגסמן, מנכ"ל Asuret, חברת ייעוץ לפרויקטים בתחום ה-IT. לדבריו, הבעיה נעוצה בשילוב של לקוחות תמימים או יהירים שמפרסמים בקשה להצעה (RFP) לחלוטין לא ריאליסטית, חברות אינטגרציה שמבטיחות ללקוח לספק דבר שהן יודעות שהנו בלתי אפשרי, וספקיות טכנולוגיה שנלכדות בתווך. "חברת האינטגרציה נמצאות בבעיה", הוא מסביר. "האם לומר ללקוח שה-RFP שלו נדון לכישלון ובכך לאבד סיכוי לזכות בחוזה, או לתת לו תשובה חיובית ולהסתכן בעצמן בכישלון?". כישלון שכזה בהחלט אינו נעים לחברת האינטגרציה, אולם המשמעות שלו כמעט תמיד היא עוד שעות עבודה (לתיקון הבעיות), ולכן גם עוד כסף. "זו הנקודה בה תאוות-הבצע נכנסת לתמונה", הוא אומר. ובכל הזמן הזה, חברות הטכנולוגיה, שמפחדות להיכנס לעימות עם חברת האינטגרציה שמביאה להן לקוחות משלמים, בוחרות שלא להתערב.

עצלות

אנשי היי-טק עובדים קשה - על זה אין ויכוח. אבל לעיתים קרובות מדי, הם לא מוכנים לעזוב את אזור הנוחות שלהם ולעשות את הצעד הנוסף. "פעמים רבות נוצרת סביבת עבודה בה מנהל ה-IT יושב במשרד שלו, תמים ומאושר, ובטוח שהוא עושה את כל הדברים הנכונים, קורא את כל המגזינים הנחשבים, ופועל בדיוק לפי הגדרות שהנן ב-100% טכנולוגיות, אך כלל לא קשורות לתחום העסקי", אומר טוני פישר, מנכ"ל חברת DataFlux. כדוגמה טוען פישר שמשבר משכנתאות הסאב-פריים בארה"ב יכול היה להיות חמור פחות אילו מחלקות ה-IT בבנקים למשכנתאות היו שמות לב טוב יותר לאיכות ודיוק הנתונים. "הרבה מהנתונים שנאספו על לוקחי המשכנתאות היו שגויים", מסביר פישר. "יש דרכים טכניות פשוטות לאמת מידע שכזה, אולם זה מעולם לא נעשה".

עם זאת, הדרכים בהן עצלות יכולה לפגוע במחלקות IT הן כמעט אינסופיות, הוא מוסיף. "החל מפיקוח נרפה על קבלני משנה, דרך אבטחת נתונים לא מספקת, וכלה בפיקוח מצומצם מדי על הרשת הארגונית".

קנאה פנים ארגונית

ככל שחברה מתפתחת, כך יש בה נטייה להיווצרות של תת-קבוצות נפרדות, אומר דה-לוצ'יה. במילים אחרות, אנשים מפסיקים לשתף מידע ובמקום זה משקיעים את מרבית זמנם בהגנה על השטח שלהם ובקנאה במחלקות אחרות. התוצאה? כפילויות, חוסר שקיפות, ופוליטיקה הרסנית. סטפנס מחברת SolarWinds מסכים. "מנהלי IT תמיד מחפשים לקחת אחריות מאנשי IT אחרים בארגון. איש התשתיות רוצה לנהל גם את השרתים, איש השרתים רוצה לנהל את מסדי הנתונים. הם מחפשים באופן מתמיד יותר ויותר אחריות, עד לרמה שהם מפסיקים לעבוד לטובת הארגון ופשוט מנסים לנגוס זה בעבודתו של זה".

זעם

תקראו לזה עצבנות, ניהול על ידי הפחדה, או כל שם אחר, אבל אובדן עשתונות ועלייה לטונים גבוהים אינה הדרך הנכונה להכניס מוטיבציה באנשי הצוות. "אני מאמין שזהו אולי החטא החמור מכולם", אומר מרסלו שנטלר, שעבד תחת שישה מנמ"רים שונים בשש השנים האחרונות. "זה גורם לפגיעה במורל, ומעודד גישה של כיסוי-תחת, כמו גם חילופי האשמות וחוסר בשיתוף פעולה".

גאוותנות

גאוותנות הופכת לחטא כאשר היא מעוורת את עיני מנהלי ה-IT וגורמת להם לחשוב שהם יודעים הכול, אפילו כאשר הם יודעים מעט מאוד. "גאוותנות גוררת פעמים רבות תחושת כזב של ביטחון", אומר דה-לוצ'יה. "היא חושפת את הארגון למתחרים ואיומים מבחוץ יותר מכל אחד מהחטאים האחרים". קריגסמן מחברת Asuret מסכים. "השחצנות וביטחון היתר שנובעים מגאוותנות עלולים לעלות לחברה מיליונים", הוא אומר. "אני מכיר מקרה של קונצרן ייצור ענק בעל מנגנון הפצה עצום בגודלו. במקום לרכוש מערכת ERP מוכנה, הם החליטו לבנות מערכת בעצמם. הבעיה הייתה שסמנכ"ל טכנולוגיות המידע לא ממש האמין ב-QA. לכן הם הפיצו את המערכת למאות סניפים כמעט מבלי לבדוק אותה. הוא לא עשה את זה בכוונה על מנת לגרום נזק, אלא פשוט כי היה לו את הכוח". לאחר בזבוז מיליוני דולרים, הפרויקט בוטל, וצוות הפיתוח פוטר, מספר קריגסמן. הפתרון? מנה גדושה של צניעות, פתיחות לדעות של אנשים אחרים, ונכונות לקבל אחריות על כישלונות, טוען קריגסמן.